<h1>סמ"ג לאוין סימנים ל"ב—ל"ד</h1>
<h2>דף סג:</h2>
שלא להתנבא בשם ע"ז שנאמר (שמות כ"ג י"ג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ה הל' ו'). ובכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית כדאמ' בפרק ד' מיתות, והוא הדין שבכל עניין אסור להזכיר שם ע"ז, שהרי המקרא נכתב בסתמא, אלא אם כן היא ע"ז הכתובה בתורה שמותר להזכיר שמה, ומה שאומר לא יאמר שמור לי דבר ההווה תפש. ומרקוליס אומר רבינו יעקב (סנהדרין ס"ד א' תד"ה מרקוליס) ששמה קילוס לשון שבח וחכמים החליפו שמה קוליס לשון גנאי ומר לשון חילוף כמו (בכורות ל' א') במר דכנתא במר דשחוטה (חולין צ"ד א'), [במר דפרזלא (ב"ק קי"ג ב')]. ובכלל לאו זה, הנודר בשם ע"ז והנשבע בשם ע"ז לוקה (ע"פ רמב"ם שם הל' י'). והא דאמרינן שם אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה ונשבע [לו] בע"ז שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך, זהו בלשון אחר אשר שם, אבל בלשון שני שאומר לא ישמע על פיך אזהרה למדיח נפקא לן אסור לגרום לאחרים לישבע ולידור בשם ע"ז משם אלהים אחרים לא תזכירו. שנינו בפרק הנחנקין (סנהדרין פ"ט א'), שהמתנבא בשם ע"ז אפילו כיוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אם התרו בו בפני שנים הרי זה בחנק שנאמר (דברים י"ח כ') ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת (רמב"ם שם הל' ו'). שלא לשמוע למתנבא בשם ע"ז אפילו נתן אות או מופת שנא' (דברים י"ג ד') לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. שלא להתנבא [ב]שקר מדענש אותו הכתוב (דברים י"ח כ') מיתת ב"ד. וזה הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת ב"ד הרי זה מצות לא תעשה חוץ ממילה ופסח שהן בכרת והן מצות עשה. ואולי אזהרתו מלא תכחשו ולא תשקרו (ויקרא י"ט י"א) שאפילו על עמיתו הוזהר ואף על פי שאין מזהירין מן הדין גילוי מילתא [בעלמא] הוא.
<h2>דף פט.</h2>
שלא להתנבא בשם ע"ז שנאמר (שמות כ"ג י"ג) ושם אלהים אחרים לא תזכירו (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ה הל' ו'). ובכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלונית כדאמ' בפרק ד' מיתות (סנהדרין ס"ג ב'), והוא הדין שבכל עניין אסור להזכיר שם ע"ז, שהרי המקרא נכתב בסתמא, אלא אם כן היא ע"ז הכתובה בתורה שמותר להזכיר שמה (סנהדרין שם), ומה שאומר לא יאמר שמור לי דבר ההווה תפש. ומרקוליס אומר רבינו יעקב (סנהדרין ס"ד א' תד"ה מרקוליס) ששמה קילוס לשון שבח וחכמים החליפו שמה קוליס לשון גנאי ומר לשון חילוף כמו (בכורות ל' א') במר דכנתא במר דשחוטה (חולין צ"ד א'), [במר דפרזלא (ב"ק קי"ג ב')]. ובכלל לאו זה, הנודר בשם ע"ז והנשבע בשם ע"ז לוקה (ע"פ רמב"ם שם הל' י'). והא דאמרינן שם (סנהדרין ס"ג ב') אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה ונשבע [לו] בע"ז שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך, זהו בלשון אחר אשר שם, אבל בלשון שני שאומר לא ישמע על פיך אזהרה למדיח נפקא לן אסור לגרום לאחרים לישבע ולידור בשם ע"ז משם אלהים אחרים לא תזכירו. שנינו בפרק הנחנקין (סנהדרין פ"ט א'), שהמתנבא בשם ע"ז אפילו כיוון את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור אם התרו בו בפני שנים הרי זה בחנק שנאמר (דברים י"ח כ') ואשר ידבר בשם אלהים אחרים ומת (רמב"ם שם הל' ו'). שלא לשמוע למתנבא בשם ע"ז אפילו נתן אות או מופת שנא' (דברים י"ג ד') לא תשמע אל דברי הנביא ההוא. שלא להתנבא [ב]שקר מדענש אותו הכתוב (דברים י"ח כ') מיתת ב"ד. וזה הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת ב"ד הרי זה מצות לא תעשה חוץ ממילה ופסח שהן בכרת והן מצות עשה. ואולי אזהרתו מלא תכחשו ולא תשקרו (ויקרא י"ט י"א) שאפילו על עמיתו הוזהר ואף על פי שאין מזהירין מן הדין גילוי מילתא [בעלמא] הוא.
